בתשובה לשוקי שמאל, 23/04/25 11:43
 |
|
 |
||
|
||||
 |
נדמה לי שנדרשת תגובה מפורטת ונפרדת שתעסוק באשמתה של ישראל במה שמתרחש כעת ברצועת עזה. קל מאד לטעות בהבנת עומק האשמה של ישראל במה שמתרחש שם. רבים וטובים נכשלים בכך. (האחרון שראיתי היה שופט הבג"ץ בדימוס מני מאזוז). פרשה זו ראשיתה בהגדרת מטרות המלחמה בעזה וסופה אחריות כוללת של מדינת ישראל לביצוע פשעי מלחמה בעזה. א. לסניגוריה של ישראל שני קווי הגנה עוקבים. הקו הראשון מדבר על פשעי מלחמה המתבצעים ע"י יחידים. זה קורה בכל מלחמה ואינו באחריות כוללת של המדינה. גם אם ישראל וצה"ל היו מטפלים בפשעים אלו כהלכה (והיא לא), קו ההגנה אינו רלאבנטי מפני שכלל איננו עוסקים בכגון דא. אנו מכוונים למעשים שעושה צה"ל ברשות ובסמכות מפקדי צה"ל והממשלה. ב. קו ההגנה השני טוען שמלחמת עזה אינה יוזמה ישראלית. ישראל הגיבה לתקיפה של החמאס. ישראל רשאית להשמיד את החמאס והיא אינה יכולה לעשות זאת, בלי נזק אגבי, הפוגע בבלתי חמושים ובלתי מעורבים. הטענה הזאת מלווה בד"כ בדוגמאות של פגיעות כבדות מאד באזרחים שנגרמו במסגרת לחימה בנאצים או בדאעש וכיוב. ג. הנה כי כן קו ההגנה השני של ישראל טוען שהמטרה מקדשת את האמצעים והנה לנו טענה המבוססת על מטרות הלחימה. נוותר על הדיון בשאלה האם אכן המטרה מקדשת את האמצעים, מפני שבמקרה הזה היא אינה מרכזית. העניין המרכזי הוא המטרה עצמה. ד. צה"ל וישראל הרשמית הציגו שתי מטרות לחימה: ראשית מיטוט שליטת ארגון החמאס ברצועה ושנית שחרור החטופים הישראלים. כבר הניסוח הזה של מטרות המלחמה היה צריך לעורר את חשד הצמרת הבטחונית (שרהב"ט והרמטכ"ל). ה. יש בהן לפחות 3 כשלים קרדינליים: ה1. הן סותרות אהדדי ה2. אלו אינן מטרות צבאיות אלא מדיניות ה3. שתיהן כמראה בלתי ניתנות להשגה (וזה היה די ברור מלכתחילה), כל אחד לחוד. בדיעבד מדובר במופת של עורמה פוליטית ומפלגתית, שלא רק הטילה את משימות הממשלה על צה"ל, אלא גם הכינה את הרקע להטלת האשמה על הצבא כאשר המטרות לא תושגנה. ו. באופן לא מקרי נמצאו ברגע זה בצמרת הביטחונית בזמן הנכון, האנשים הלא נכונים. גלנט להערכתי הוא משקל נוצה בתחום האינטלקטואלי והאיסטרטגי ואילו הרצי הלוי הוא פיקח ולא חכם במובן שהפיקח יודע לצאת מצרות שחכם לא היה נכנס אליהן. מה שאדם מקליבר מנהיגותי יותר מהלוי היה צריך לעשות הוא לנסח בעצמו את המטרות האיסטרטגיות לצה"ל ולחזור איתן לממשלה ובכך להחזיר את הכדור למגרשה. במקום זאת הציגו גלנט והלוי תכנית טלאים טקטית שאולתרה במקום ונועדה בעיקר לענות על אילוצים שהיו ולא הציגה יעדים צבאיים ברורים ומדידים. במקרה או שלא במקרה התוכנית התאימה לחזון הסיפוחי-תוקפני של השותפים הקואליציונים. ז. הנה כי כן לא זאת בלבד שבממשלה ישבו השותפים סמוטריץ-בנגביר שחזונם הוא טרנספר של אזרחי הרצועה וחרחור מלחמה עם הפלשתינאים והמצרים, אלא שהממשלה כולה, כולל גלנט, הלוי, גנץ ואייזנקוט, אישרו את התכנית הזאת. הנה כי כן המכשלה היא שהנזק הכבד מאד לאזרחי הרצועה אינו נזק אגבי כלל. באופן מקרי או מתוכנן נראה שהנזק הזה הוא הוא אחת ממטרות המלחמה ולא תוצאות לואי של המטרות הצבאיות שכלל לא הוגדרו. ח. היות שלצה"ל כלל לא היו מטרות איסטרטגיות אמיתיות, מסתבר שהיו לו מטרות אחרות סמויות או מפורשות: ח1. לגרש את תושבי צפון הרצועה מבתיהם. ח2. להרעיב ולהרוג בתושבי הרצועה באופן שיגרום להם לעזוב את הרצועה. ח3. לגרום לפריצת מכשולי הגבול עם מצריים ולגרום לבריחת ערביי עזה לרפיח המצרית. ט. במילים אחרות, הנזק הנורא לאזרחי הרצועה אינו משהו יחודי או חדש בתולדות המלחמות. הנזק האגבי הזה הופך לפשע מלחמה כאשר נראה שהוא אינו אמצעי אלא המטרה עצמה. על פשעי המלחמה האלו אחראים, לא שובאל ונקמאל נערי הגבעות או ערסים שבזזו בתים, אלא ממשלת ישראל ומפקדי צה"ל. אלו אינם חריגים. זו היא המדיניות. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
למלחמה יש יעד עליון - ניצחון על האויב אמר BB. שתי טענות יש לי על אמירה זו: א. כדרכו "מנהיגינו" מערבב בין מטרות מדיניות למטרות צבאיות ונמנע לקבוע מטרות ברורות ומדידות לצה"ל. נכון לעכשיו, מה בפועל עושה צה"ל? מפגיז ומרעיב 2 מיליון אנשים. מהי מטרת היעד המוצהר והכללי? BB נותן הוראה לבצע פשע מלחמה, כאשר הוא שומר על עמימות שתוכל לספק לו מרחב הכחשה בעתיד. אפשר למשל היה להצהיר שהמטרה המדינית היא להביא את החמאס להסכים להסדר שיכלול שחרור החטופים ויציאת הלוחמים מן הרצועה. מדוע אינם אומרים זאת? הם יודעים בעצמם שהסיכוי לכך נמוך. באופן ביזארי שלטון הבלהות של הימין פיתח מנטליות אפיפיורית. הם חסינים מטעויות ולכן אפילו בהבטחות שווא ברורות, הם אינם יכולים להסתכן. ב. זה בהחלט תפקידו של המנהיג לקבוע מטרות ויעדים. זו בהחלט פררוגטיבה של BB לקבוע כי מטרת המדיניות היא ניצחון על אויבינו (בשמאל?). הבעיה היא בסאבטקסט הסמוי ולא במה שנאמר בגלוי. הסאבטקסט הוא שמה טבעי יותר מקביעת הניצחון על האוייב כיעד עליון? ובכן, זה דוקא לא נכון. זה רק אחד מכל מיני יעדים עליונים אפשריים. דוגמה מובהקת היא המאבק העיקש שניהל הקנצלר ביסמרק ב-1866, במהלך המלחמה בין פרוסיה לאוסטריה. ביסמרק נאבק בעקשות (עד כדי איום בהתאבדות) בקיסר ובכל מיני לאומנים קיצוניים ששאפו לניצחון מוחלט על האוסטרים (סיסמתם היתה "קדימה לוינה"). ביסמרק הבין שהמטרה צריכה להיות לא לנצח יותר מדי, כדי להשאיר את האוסטרים נייטרלים במאבק העתידי כנגד צרפת. גם במלחמה הגדולה נגד צרפת ב-1870, ביסמרק הבין שהיעד העליון הוא הקמת הקיסרות הגרמנית המאוחדת ולא כיבוש צרפת. לכן הפרוסים פינו את צרפת ולא התעקשו למוטט את הרפובליקה הצרפתית. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות
|
© כל הזכויות שמורות |