 |
אופוריה: אני מניח שלא חוויתי משהו שחדש למי שהיה אי פעם בפסטיבל מוזיקה מוצלח מבחינתו - לי זו רק הפעם השנייה. כשאני נזכר הופעה הופעה, בעצם הן לא היו לי כל כך מהנות, בממוצע (או בסכום). וחלק מאלו שהכי אהבתי, ראיתי רק טיפה מהן - כי הימרתי על הופעות מקבילות. אבל השלם גדול מסכום הופעותיו, ובהרבה: צפיפות ההופעות והקהל והרעש יצרו אווירה נפלאה, והרגשה שאני חלק מהדבר הכי קול שקורה עכשיו בארץ. היה נחמד להשתולל עם כל בני העשרים, כמו גם לפגוש עמית לעבודה ואשתו, וזוג שכנים מהדירה ממולי, ארבעתם צעירים עוד פחות ממני, שלא העליתי בדעתי שהם כאלה.
שמחתי לגלות נוכחות נשית מרובה על הבמות (וגם בקהל). לא רק כזמרות / מובילות, גם כנגניות: חוץ משתי קלידניות וצ'לנית - המקומות הצפויים של נשים - היו גם אי אלו גיטריסטיות ולפחות שלוש בסיסטיות. עדיין לא יותר מרבע מהנגנים שאינם מובילים, אבל יותר ממה שציפיתי. רק מתופפות כמעט יוק.1 (צמד הפאנק Batshitcrazies מורכב מצורחת מובילה שגם מרעישה בגיטרה, וצורחת-משנה שגם מרעישה בתופים. לא רעות בכלל, אגב.) במה שנוגע לזמרות ו/או מובילות הרכב, בלי לספור הרגיש לי בערך חצי נשים. זו אולי הייתה החלטה מודעת של המארגנים, אבל יופי: גם בציפיות שלי מראש וגם במבחן הדיעבד, למרות הבדלים עצומים בין שני המבחנים, הבערך-חצי הנשי ניצח בגדול (לא, אני כנראה לא חסר פניות).
אם אנחנו בענייני ייצוג, כרוח הזמן - כשהתפרסמה רשימת האמנים, לצד הסיפוק על ריבוי הנשים ובולטותן, חרה לי שאין אף ערבי - ועוד בפסטיבל חיפאי! בפסטיבל הקודם היו הופעות של לונא אבו נסאר (ששרה חצי-חצי ערבית ועברית) ושל סיסטם עאלי (היהודית-ערבית גם בסגל וגם בטקסטים). בפסטיבל השנה נראה שהם הקפידו לא להזמין אף אמן שהיה בקודם (פרט לכמה שהיו אז נגני ליווי ועכשיו מובילים); האם אחרי אבו נסאר וסיסטם פשוט לא נשארו יותר ערבים באינדי? כנראה שלא הייתי המאוכזב היחיד, כי ברגע האחרון נוספה הופעה של... לונא אבו נסאר, וכדי לא לחזור על עצמם שידכו לה את נעמי חשמונאי. צירוף מסקרן.
מכל ההופעות שסימנתי לי מראש והקפדתי להיות מתחילתן עד סופן, זו של אבו נסאר וחשמונאי היתה היחידה שבאמת נהניתי ממנה, הנאה אינטלקטואלית שכזו. עוד תענוג לא מפתיע, וההפך מאינטלקטואלי, היו The Great Machine - לא מפתיע כי כבר הייתי פעם בהופעה שלהם. בגלל הסיבה הזו בדיוק נטשתי את ההופעה שלהם לטובת עוזי נבון והחוויות (והצטערתי, חוויתית, אבל שמחתי שניסיתי). מאוד התפעלתי מאקו ומאסתר רדא, שתיהן טורפות במה. ראיתי רק את הסוף של שתי ההופעות האלו. כבר קראתי אצל בן שלו איזו פרפורמרית-על היא רדא, אבל כל פעם שניסיתי לשמוע שיר שלה בבית, הפסקתי אחרי חצי שיר - זה R&B בלתי נסבל. ההופעה שלה ממיסה כל הסתייגות. בהזדמנות הראשונה אלך לראות אותה בהופעה שלמה. ממה שדגמתי בבמה השלישית, של שולי השוליים, אהבתי את סאל חרדלי. באינטרנט הם נשמעים מטורפים ומפוזרים עד כדי חוסר קוהרנטיות, אפילו שרלטנים. בהופעה זה מתחבר למשהו מלהיב - כנראה. קשה לי לדעת כי הבמה הזו היתה בכוך זעיר, ובאותו רגע של הפסטיבל הכוך היה מלא עד מינוס מקום (יותר אנשים התגודדו בחוץ), אז רק שמעתי קצת, ומבחוץ.
ההופעה היחידה שגם התלהבתי ממנה ממש וגם ראיתי בשלמותה היתה מסיבת הראפרים שאירח קוואמי. Damsel is Depressed, אברהם לגסה, טדי נגוסה, ג'אז, ו-ZK. לשלושת הראשונים האזנתי בספוטיפיי לקראת הפסטיבל, וידעתי שהם מעולים. את ג'אז לא שמעתי קודם. למה? ניסיתי לחפש "ג'אז" בספוטיפיי... אהם. היא הטובה שבכולם (אולי יחד עם אקו הנ"ל, שקיבלה הופעה משלה). אני לא עד כדי כך אוהב ראפ, ולא מתעניין בו מחוץ לפסטיבל ולהאזנות לקראתו. אבל צריך להודות שכשמדובר בהופעות חיות, ובפרט לא ארוכות, הראפרים, בהכללה, משאירים אבק לרוקרים (כשהפאנקטיסטים איפשהו באמצע), ואת זה למדתי בשנה שעברה מסיסטם עאלי. כך שהציפיות שלי היו גבוהות, ובכל זאת ההתלהבות שלי עלתה עליהן.
ולבסוף, נהניתי להיות סנוב ולא ללכת להופעת האיחוד של זקני צפת במלאת שנה למלאת עשרים שנה לאלבומם השני. הייתי מסויג משלאגרי האלבום (שישי שבת, השכן שלא ישן) גם בזמן אמת, ועם השנים אהבתי למאור כהן הלכה ופחתה. מה גם שרוב ההופעה שלהם היתה בזמן מסיבת הראפרים. כשהמסיבה נגמרה דגמתי כמה דקות מזקני צפת - רחוק מהבמה בלית ברירה - ומשלא הופתעתי לטובה הלכתי בהתנשאות לנוח בחוץ. הרבה יותר כיף ללכת לאלו שהם היום מה שזקני צפת היתה לפני עשרים וארבע שנים.
1 מחוץ לפסטיבל ולזירת האינדי, יש את קרן טפרברג שמתופפת בהופעות אצל דני רובס בהופעות ולפיכך ראיתי אותה פעמיים. יש לה הרבה סטייל, אבל היא לא מתחרעת, ומה אנחנו כבר מבקשים ממתופפת או מתופף בהופעה. אצל הגויים, זכור לי בשנות השמונים באזז על שילה אי, שהיתה מתופפת בהופעות אצל פרינס.
|
 |