 |
2181 |
 |
|||
 |
|
 |
|||
 |
|
| המאמר המלא |  |
פרסומים אחרונים במדור "מוזיקה"
|
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
|
 |
||
|
||||
 |
מאמר מרתק, בנושא שבו יצא לי להרהר לא מעט בתקופה האחרונה (אני גם מעין מוזיקאי בעצמי), ולמרות שאני מסכים עם הרבה מהדברים שהעלית כאן, קשה לי לגמרי להסכים עם המסקנה הסופית שלך. קודם כל, אין ספק שלהופעה שמבוצעת טוב באקוסטיקה מתאימה יש אפקט חזק בהרבה על המאזין מאשר מוזיקה שנשמעת בתקליט. הסיבות לכך הן בעיקר טכניות - אקוסטיות וביולוגיות, כפי שהסברת יפה במאמר, אבל יש גם סיבה פסיכולוגית לעניין לדעתי: המופע החי, בגלל התנאים בו הוא מתרחש (הקהל פונה כולו אל הבמה, שמודגשת גם ברמה האקוסטית וגם ברמה הויזואלית) יוצר מצב בו תשומת הלב של הקהל מכוונת באופן מקסימלי אל האמן, והוא מצליח לספוג הרבה יותר ממה שהאמן מנסה להעביר. מוזיקה מוקלטת לרוב מושמעת בתנאים הרבה פחות סטריליים מבחינת תשמות הלב של המאזין, והמאזין לרוב לא מצליח לקלוט כמות פרטים כ"כ גדולה בשמיעה ראשונה. ברם, לדעתי הייתרון הזה של ההופעה החיה הוא דווקא החיסרון הגדול ביותר שלה - הוא גורם לכך שקהל בסופו של דבר לא מצליח לקלוט כמות גדולה מאד של פרטים בהתפתחות המוזיקלית שלרוב נקלטים רק לאחר כמה שמיעות בהקלטה, ולעיתים מפספס לחלוטין את ההגיון הפנימי של המוזיקה ונתפס רק למאפיינים החיצוניים. יצירות רבות מהמוזיקה הקלאסית של המאה ה20, לדוגמא, הובנו טוב ע"י הקהל רק כאשר הוא הצליח להאזין להם פעמים רבות לאחר מכן בהקלטות - אי אפשר היה להבין את העומק של המוזיקה רק משמיעה אחת, והאסתטיקה החיצונית לעיתים מרתיעה את מי שמאזין לה בפעם הראשונה. במוזיקה הקלה החשיבות של מוזיקה מוקלטת אפילו יותר גדולה לטעמי. נכון, להופעות החיות היתה חשיבות, אבל הצורך להסתמך על הגברה חדשה בכל אולם גרמו לכך שהמוזיקה הקלה, המבוססת על כלים חשמליים, עדיין לא הגיעה לרמת הניואנסים בדינמיקה שקיימת במוזיקה קלאסית (שם מנצח יכול להבליט כלים שונים באופן חופשי יחסית). כמובן שעם התפתחות האפקטים המשוכללים יותר לגיטרה והסינטיסייזרים החדשים הגיעה גם שליטה גדולה יותר של הלהקה על הדינמיקה והצליל שמופק, אך עדיין יש צורך בהתפשרות על ניואנסים, שרק באולפן אפשר להבליט אותם. חשוב לשים לב גם שהמוזיקה הקלה היא באופן כמעט מוחלט מוזיקה שהגיעה למיצוי באלבומים. נכון, יש הופעות של להקות מסוימות שנודעו יותר מהאחרות, אך רוב הקנון של הז'אנר מגיע דווקא ממוזיקה שהוקלטה באולפן, בתנאים סטריליים לחלוטין עם הקפדה מוחלטת על פרטים. בסופו של דבר, אני חושב שכאן נמצאת דווקא הגדולה של המוזיקה הזאת: המלחינים הקלאסיים הגדולים חלמו כנראה כל חייהם על מצב בו יוכלו לתעד את הרעיונות שלהם באופן מוחשי וקבוע, והתווים היו רק כלי עזר שהעביר הרבה מהוראות הביצוע באופן מופשט ולא מדויק - עד היום יש וויכוחים בין מנצחים על המשמעות המדויקת של מונחים כמו "פורטה" (לנגן חזק) או "אלגרו" (לנגן מהר), ומאד קשה לדעת בדיוק למה המלחין התכוון. יש לי גם הרגשה שאם מלחינים קלאסיים היו יודעים שכל תו שנכתב לכלי כלשהו הולך להישמע באופן הברור ביותר, לא היה להם את הצורך לכתוב לתזמורות גדולות כ"כ, ורוב המוזיקה היתה נכתבת להרכבים קטנים יותר שהיו מעבירים את הרעיונות המוזיקליים באופן חד ומדויק הרבה יותר מאשר תזמורת סימפונית גדולה. אני רוצה גם להתייחס לסיום לדוגמא שנתת, על לד זפלין. ראיתי כמה הופעות של ההרכב המדובר, ולמרות שאני חושב שבהופעות האלו אפשר לראות כמה שלהרכב היתה דינמיקה מיוחדת ויכולת טכנית מאד גבוהה, אני לא ממש מוצא הצדקה מוזיקלית לסולואים הבלוזיים שג'ימי פייג' מאלתר לאורך 20 דקות, והלהקה נשמעת לי הרבה יותר טובה ומדויקת באלבומי האולפן. אני חושב שדווקא הפומפוזיות המיותרת של ההופעה החיה במקרה הזה באה לשרת בעיקר צורך תדמיתי ואווירתי, ולא ממש צורך מוזיקלי כלשהו. היו דווקא להקות אחרות שביצעו ניסויים מעניינים יותר ביצירת מוזיקה בהופעה, כמו קינג קרימזון של שנות ה70, אבל בסופו של דבר כשמאזינים להקלטות האלו (וגם להקלטות של רוב ההופעות של הרכבים מהמוזיקה הקלה) מקבלים לרוב משהו באיכות בינונית שמתאים יותר לאספנים ומעריצים מאשר למאזינים רגילים שרק רוצים לחוות את המוזיקה באופן אופטימלי. נכון, הרבה פעמים קורים דברים מוזיקלים נהדרים בהופעות שאי אפשר להעביר לתקליט, אבל את העיקר המוזיקלי אפשר בהחלט להעביר, והרכב שלא מצליח לעשות את ההעברה הזאת נכשל בעיני. לסיום, אני רוצה רק להוסיף שבתחום הג'אז בהחלט קיימת התייחסות הרבה יותר רצינית למושג ההופעות מאשר במוזיקה הקלה, כיוון שבז'אנר הזה חלק גדול מהמוזיקה מבוסס על אילתור. אני באופן אישי תמיד העדפתי לשמוע את הג'אז שלי כתוב, מאורגן ומבוצע באופן מושלם (כמו אצל צ'יק קוריאה, נניח), כך שמעולם לא הסכמתי לחלוטין עם הגישה הזאת, אבל במקרה הזה באמת יש לה הצדקה מסוימת. במקרה של המוזיקה הקלאסית והמוזיקה הקלה, אני בהחלט לא בטוח. אייל. |
 |
|
 |
|
|
|
||
|
||||
|
באיזו הקלטה צ'יק קוריאה עושה ג'אז "כתוב, מאורגן ומבוצע באופן מושלם"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
the leprechaun, לדוגמא. אלבום שרובו הגדול כתוב כמעט לחלוטין, למעט כמה סולואים קטנים שמסתובבים מדי פעם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאמר מעניין. יש סיבה פשוטה לכך שאומנים לא מרוצים מהקלטות מהופעות: אובדן הכנסות. מעבר לכך, אין דין הקלטת הופעה חיה כהקלטת אולפן מבושלת וערוכה, וחבל שהמאמר מערבב בין השניים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומורה נהדר הוא היה. סתם נחמד להיזכר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סקירה מצויינת- יפה ומקיפה (אם כי לא כל כך מעמיקה). אנ חושב שתארת באופן מושכל דברים שהם מוכרים אינטואיטיבית לרוב חובבי המוסיקה. מיעוט התגובות מעיד על כך שפשוט התייחסת לכל ההיבטים של האזנה למוסיקה מוקלטת באולפן, בהופעה והאזנה למוסיקה בהופעה: החוויה האישית ויזואלית , התקשורת, הריגוש בהליכה להופעה, הציפיה לאיך יהיה , התקשורת עם האומן וההבטים הטכניים של אקוסטיקה והקלטה. לדעתי, דבר דומה קורה בהאזנה לרדיו. אני גיליתי את הרדיו כשעוד היתה תחנת רדיו טובה ששידרה מוסיקה ורחש של גלי ים, עם ג'יגלים נחמדים, שדרנים בריטים ומוסיקה מגוונת. וזה היה מזמן - לפני עידן המסחור של הרדיו האיזורי. בהאזנה לרדיו (גם למוסיקה מוכרת פחות) יש גורם של ציפיה, של דיאלוג עם המגיש, והתאמה של המוסיקה לאירועי היום מזג האויר וכו- כלומר מתקיימת תקשורת. בהופעות התקשורת הדדית ובשידור רדיו חד כיוונית ומוגבלת ולמרות זאת אנשים בעלי ספריות של אלפי תקליטים, ומאות שירים ב-MP3 על המחשב עדיין שומעים מוסיקה ברדיו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נקודה שאינה באה לידי ביטוי של ממש במאמר היא *אופן* ההקלטה באולפן ובהופעה החיה, וזאת ללא קשר למספר המיקרופונים בכל אחת מהשתיים. קיימות שתי שיטות עיקריות: א. הקלטת שני ערוצים (Two Track): כל המיקרופונים ומקורות הצליל האחרים מחוברים למיקסר. פלט המיקסר הוא שני ערוצים (כלומר סטראו - ימין ושמאל), והוא מוקלט ע"ג סליל או אמצעי הקלטה דיגיטלי. לפני ההופעה/ההקלטה מכוונים את המיקסר כך שעוצמות הכלים השונים יתאימו (ועוד פרמטרים, כגון EQ, קומפרסורים ואפקטים), ומה שמוקלט הוא למעשה המוצר המוגמר. אפשר לשפר את איכות ההקלטה (Mastering), אבל לא שום דבר מעבר לזה - לא ניתן לתקן שגיאות או לשנות תפקידים. ב. הקלטת ערוצים מלאה: כאן זוכה כל כלי נגינה לערוץ נפרד משלו, המוקדש לו בלבד. במקרה זה מבצעים לפני ההופעה כוונון בסיסי המיועד רק לוודא שכל כלי יוקלט כהלכה, אך ללא כל שילוב בין הכלים או אפקטים. לאחר ההופעה/ההקלטה לוקחים את כל הערוצים לאולפן המיקס (בשמו העברי - "בישול") ושם, לאחר מעשה, משלבים בין הכלים השונים. בשיטה זו ניתן לערוך כל ערוץ בנפרד, לסלק שגיאות, לשנות תפקידים, להקליט מחדש חלק מהכלים וכו'. מה שחשוב להבהיר הוא שניתן להשתמש *בשתי* השיטות גם באולפן וגם בהקלטת הופעה חיה. למשל, רוב ההקלטות של צ'יק קוריאה שהוזכר כאן אמנם נעשו באולפן, אך דוקא בשיטה א'. לעומת זאת, בתחום המוסיקה הפופולרית כיום כמעט לא תמצאו הקלטת הופעה חיה שבוצעה בשיטה זו. לכן חלק מהדוגמאות שהובאו במאמר כלל לא רלוונטיות - בשנות השישים אי אפשר היה להקליט בשיטה ב' בהופעה חיה, כיוון שהטכנולוגיה לא היתה קיימת עדיין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשנות השישים אי אפשר היה להקליט בשיטה ב' בהופעה חיה, כיוון שהטכנולוגיה לא היתה קיימת עדיין? נשמע לי קצת מופרך. אולי לא היתה נוחה לשימוש, אולי לא היתה זולה במיוחד, אבל טכנית, מה מנע מהSoundman הקדמון להציב 20 מיקרופונים על הבמה, לחבר כל אחד מהמיקרופונים הנ"ל לטייפ סלילים נפרד, לגרור את 20 הטייפים לאולפן ולערוך שם את ההקלטות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רגע, לי היתה תמונה אחרת בראש: כדי להימנע מ crosstalkבין הכלים, יושב כל נגן בתא נפרד, מבודד, עם מיקרופון פרטי שלא קולט את הכלים האחרים, והוא שומע את כל האחרים דרך אוזניות. נדמה לי שהרבה זמרים משתמשים בשיטה הזאת, אז למה לא נגנים? דיסקליימר: אין לי מושג במוסיקה, לא בצדדים הטכניים ולא בצדדים האמנותיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וכמובן, כי גם אם מישהו היה מצליח לעשות זאת, בתנאים ההם, הרי שזה היה לא כלכלי להפליא. היום יש מכשירי הקלטה רב ערוציים שיכולים להכנס, פיזית, לכיס מכנסיים ממוצע. מכשיר הקלטה דו ערוצי רגיל בשנות השישים, לעומת זאת, דרש כמה גברים חסונים, אם לא מנוף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניח שסינכרון (סביר) של הטייפים אפשרי כמו ש(היה?) נהוג לסנכרן פס קול בקולנוע, באמצעות אות סינכרון פרימיטיבי בתחילת הסרט. אבל כמו שאמרנו, הבעיה היתה יותר לוגיסטית מטכנולוגית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם בשנות השישים היו מכשירי הקלטה רב ערוציים. לסנכרן כמה מכשירים, בטכנולוגיה של אז, אי אפשר, בוודאי לא יותר מדקה או שתיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כללו לא יותר מארבעה ערוצים. ממש לא מספיק לשימוש הגיוני בשיטה ב' כפי שתוארה בהודעתי מלמעלה. וסינכרון מדויק של כמות גדולה של מכשירים פשוט לא היה אפשרי. לכן, אגב, היו משתמשים הרבה בתהליך שנקרא Mix-Down: מקליטים (באולפן) ארבעה ערוצים, ממזגים אותם לכלל ערוץ אחד, מקליטים עוד שניים-שלושה ערוצים, ממזגים הכל לכלל ערוץ אחד, וכו' וכו' וכו'. בהקלטות סטראו, כמובן, עשו את המיזוג לשני ערוצים ולא לאחד. שיטה מייגעת ואיומה, אבל כך הקליטו הביטלס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם תרצה לדייק, מכשירי ההקלטה של תחילת שנות השישים היו דו ערוציים למונו (מה שאפשר הקלטה של הליווי בנפרד מהשירה למשל), אחרי זה תלת ערוציים, ארבע ערוציים (הביטלס הקליטו את סרג'נט פפר על כזה) ושמונה ערוציים (הי ג'וד למשל). בהתחשב בעובדה שהציוד באנגליה היה מיושן יחסית לציוד בארה''ב, סביר להניח שהשמונה ערוציים הופיעו כבר בשישים ושבע, אם לא לפני כן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב-1967, אבל, אם לחזור לדיון המקורי, הרי שגם עם שמונה ערוצים קשה מאד לעבוד בהקלטה רב ערוצית אמיתית כפי שתוארה בהודעתי למעלה. המספר הסביר הנמוך ביותר להקלטה כזו, בלהקת רוק/פופ ממוצעת בת ארבעה חברים, הוא 12-16 (אם נניח 7-9 ערוצים לתופים, אחד לבס, אחד לגיטרה, שניים לקלידים, ועוד כמה לשירה ולקולות). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דומני שעם שמונה ערוצים אפשר ליצור הקלטה טובה עם הרבה מאוד שליטה על הסאונד האינדיווידואלי, זה כל כך רחוק, במיוחד בהתחשב בעובדה שממילא יש המון נזילות מערוץ לערוץ בתנאי הופעה חיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן (אך כזו ניתן להשיג גם עם שני ערוצים). שליטה טובה? לא ממש. לא כשאתה צריך להקדיש 2-4 ערוצים למערכת תופים, ולמזג בס וגיטרה באותו ערוץ, נניח. על מנת להבהיר, שליטה טובה, לשיטתי, היא האפשרות, *לאחר מעשה*, להשמת אפקטים שונים על כל כלי נגינה בנפרד, ביניהם בסיסיים כ-EQ וקומפרסור, מורכבים כרוורב ודיליי, ושאר ירקות, וכן לערוך ולתקן שגיאות נגינה של כל כלי בנפרד, כאשר אל מערכת התופים מתייחסים כאל שישה (או יותר) כלים שונים. כל מצב בו לא קיימות האפשרויות הללו במלואן *אינו* "שליטה טובה". עניין הנזילות לא ממש רלוונטי, לטעמי, כיוון שקיימות הרבה דרכים להתגבר עליו, החל בבחירת המיקרופונים ובהצבתם וכלה בטריקים אולפניים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היה כבר מכשיר הקלטה עם יותר מ-4 ערוצים בעת הקלטות האלבום, אך הם לא השתמשו בו, כי הוא היה חדש ואף אחד לא ידע לתפעל אותו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסינכרון במכונות הקלטה רב ערוציות נעשה ע"י שימוש בראש אחד להקלטה והשמעה. כך לא נוצר הפרש זמנים בגלל המיקום על סרט ההקלטה. ההפרש האלקטרוני עקב פועלת מגברים ומתנדים זניח מאחר והוא מתחת לתחום הגילוי של מרבית מכשירי המדידה המקובלים. הסינכרון עם קלאפ לתמונה וצליל הוכיח עצמו כשיטה יעילה ולמיטב ידיעתי עדיין שימושי. גם כאשר הופעה הוקלטה בשני טייפים נפרדים הסינכרון פשוט: מקליטים את שני הערוצים לטייפ שלישי סטראופוני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. מאמר מרתק ומעניין 2. את ההקלטה הרב-ערוצית המציא האדון המכובד העונה לשם; לס פול. חלקכם מכיר את השם מהגיטרה המפורסמת ביותר בעולם כנראה - אחרי הסטראטוקסטר. (לס פול היה בעצמו גיטריסט) באשר לתקופה שבה הוא המציא את הטייפ הרב-ערוצי, תאלצו להיוועץ בחביב הקהל - גוגל. ><>
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נשים רגע את הסאונד בצד, אני חושב שהאפקט האמיתי של הופעה חיה הוא דווקא זה הפסיכולוגי. את אותה היווצרות ''קומוניטאס'' במוזיקה שבטית אפשר לחוות היום בנקל בהופעות בלוז וברייבים ובשני המקרים קשה מאד לשחזר את החוויה בבית. הבעיה מתחדדת כשמדברים על מוזיקת רוק ופופ שברוב המקרים נוצרת בתוך אולפן ההקלטות ושההופעות בהרבה מקרים מתיימרות לשחזר את הצליל האולפני, דווקא. כאן, לדעתי, קיימים גורמים אחרים, לאו דווקא מוזיקליים גרידא, שמייצרים את החוויה - החל מג'סטות במה וכלה במניפולציות רגשיות על הקהל. כך או כך, הריגוש בהופעת רוק ממוצעת מוזג בטכניקות שלא שונות בהרבה מאלה שמאפיינות נאומי כיכרות או מטיפים אוונגליסטים והקשר המוזיקלי הוא שולי למדי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ווחיאת עיוני.לא יודע מדוע. תפרן עני אני.אין לי כסף לתקליטורים או קלטות,קל וחומר להופעות חיות.כל שיש לי הוא רדיו.כך שאת ההבחנה המתפרסמת במאמר על הדקויות המוסיקליות לא תדע אזני האנלוגית והעניה לעשות. מכל מקום תודה על המאמר שהאיר את אזניי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנאה ממוזיקה נובעת ממכלול של דברים שהמקשר ביניהם הוא גם מזל. חוץ מהאיכות של הנגינה והזמרה צריכה להיות גם מוכנות של השומעים. את מיטב הצמרמורות שגרמה לי מוזיקה שמעתי גם ממקלט רדיו מיושן וחורקני בשנות ה- 60. פעם זאת היתה מוזיקה של באך שפשוט שמעתי אותה מהגב שלי. פעם אחרת היתה בקונצ'רטו השלישי לפסנתר של בטהובן באולם ימקא הישן והטוב ופעם על גבי דיסק בחדר שלי בבית. אם אתה במתח קשה לך להנות גם באולם המושך ביותר אבל היתרון של האולם הוא שאתה מפנה את עצמך מכל טרדות היומיום ואז יש סיכוי טוב יותר למוזיקה להכנס לתוכך. אתם מוזמנים לקונצרטים שלנו, ברח' האדמור משקלוב 24, הר-נוף בירושלים. פעם היינו קהל מעורב, דתיים וחילוניים, בעיצומה של האינתיפאדה, והרגשתי לכמה דקות שאני בבועה של יופי וחסד ונדיבות. ושהעולם יכול להיות גם אחרת, לא רק רע. גם מחר, יום שני, יש קונצרט. בשעה 8 בערב. אתם מוזמנים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כתבה נחמדה. אבל לא מדויקת,היום בעידן המחשב ההופעות החיות הן לא בידוק חיות. תופים שמפעלים טריגרים ומה שהקהל בעצם שומע זה דגימה של התופים של פינק פלויד למשל... טריגרים של סאטנד שיושבים ב mpc.... הרמוניות שיוצאות מהמודול של הקלידן. קומפרסורים,אפקטים,הרמוניזרים יו ניימ איט.... בהופעה יש לא רק את הפן המוזיקלי אלה המון מן הפן הויזואלי. התאורה היום בהופעות היא פשוט משהו בילתי יאמן. וכמובן ששום מערכת ביתית לא יכולה לחקות 6-8 סאבים של eaw שעושים נעים בבטן... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמקליטים כמעט כל הופעה חיה שלהם. כמה שעות לאחר ההופעה כבר ניתן להשיג את ההופעה כמו שהיא. או לחכות כחודש ואז היא יוצאת כמו כל דיסק לאחר מאסטרינג. ny אני סאונדמן Live ומה שהכי נפוץ היום זה כדלקמן: לשים active spliter box (http://www.whirlwindusa.com/i1/as8x4.jpg) ואז לשלוח משם את הסיגנלים מהבמה לפרו טולס( http://www.protools.com/),והטכנאי בעצם עושה מה שהוא רוצה ולא תלוי במה שקורה במיקסר פרונט. השיטה השניה היא להוציא סיגנל מהדירקט אווט של המיקסר פרונט למכשיר הקלטה מבוסס - הארד דיסק(http://www.fostexinternational.com/docs/products/d24...) או לכמה מכשירי הקלטה מבוססי dat ואז מתבצע מיקס באולפן שבו מנקים ומוסיפים. ההופעות היחידות שאינן זוכות לטיפול הם בוטלגים של הטכנאים עצמם(הקלטה מהמטריקס של המיקסר למיני דיסק למשל) או הקלטות של הקהל עצמו. לדוגמא טובה של הקלטה שכן עברה טיפול אולפני ועדיין נשמעת מצוין ואוטנטית לחלוטין הטו אוזן ל porcupine tree - coma divine לילה טוב |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלום, אני חושב שלשמוע מוזיקה באולפן זה לא פחות כיף מלשמוע מוזיקה בהופעה, וכשאתה בהופעה, לדעתי לפחות, פחות נוח לך, וכשאתה באולפן, אתה יכול להתרכז במוזיקה עצמה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכוח בהופעה חיה הוא ''הביחד'', של האנשים בקהל, ושל האומן עם הקהל. האינטרקציה הזאת לאורך המופע היא שמשלהבת את היצרים ומקפיצה את ההתלהבות לשיאים חדשים. הקרבה הפיזית, והמנטלית (כולנו אוהבים את האומן המבצע),יוצרת אחידות בקהל והרגשת שותפות בחוויה אינטימית קבוצתית, שעושה את ההופע למאורע רוחני כמעט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק אוסיף קצת מידע לגבי השפעות הצלילים על קהל בהופעה חיה : בעוצמה של 90 דציבל, תתכן ממש הרגשת ריחוף ושכרון עקב השפעת לחץ גלי הקול על הוזל באוזן הפנימית. הנאדון מלא בנוזל (אנדולימפה), מגיב לכוח הכבידה, ומעביר מידע למוח על מצב הראש. לתדרים נמוכים (סאב הרמוניים), ישנה השפעה הלוצינוגנית, דבר המעצים את החוויה. באלבומים מוקלטים אין תדרים סאב הרמוניים, למערכת שמע נורמאלית אין יכולת להפיק אותם ובהקשר זה הינם תופעה אקוסטית (ויברציות של האדמה,מבנים,גלים עומדים). מכיוון שכך, גם אנשים בדיסקוטק יזכו לאותן חוויות למרות שהמוסיקה (?) הינה מוקלטת לרוב. ובל נשכח אלכוהולים,קאנבידים ושאר ירקות :) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רמקול גדול וחמוד שנקרא "Sub-Woofer", והנה לך כל התדרים הנמוכים שאתה רוצה. ואלכוהול ושאר ירקות מוכרים במכולת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל האם התדרים הנמוכים מופיעים מלכתחילה בהקלטה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. ולמעשה, גם ברוב המקרים שהוא לא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמת בדבריך, בעיית ניסוח עקב השעה, האלכוהול והירקות. אבל מספיק עם התירוצים, קצת עובדות ותיקוני ניסוח. אמת היא שגם חליל פיקולו יפיק תדרים סאב הרמונים (סדרת הרמוניות מתחת לגל המקור), והללו לא יזדקקו לסאב וופר על מנת שישמעו. כל מה שנותר הוא להחליף סאב הרמוניים "בסאב סוניים" או "אינפרה סוניים" (מתחת ל20HZ ) והכל יבוא על מקומו בשלום. הידעת שנטייה של רוחות רפאים להופיע בטירות למיניהן נחקרה רבות ונמצא שברוב האתרים האהובים עליהן התקימו תנאים אקוסטים שאפשרו גלים עומדים בתדרים נמוכים מאד? תתפלא, אבל גם אם אתה אודיופיל מדופלם, הסאב שלך רחוק מלהשמיע תדרים נמוכים באמת ורוב הסאבים מנחיתים קשות מתחת ל 35HZ . בדיסקים שאתה מקשיב להם טכנאי המסטררינג (השלב הסופי לפני יצור )יחתוך לחלוטין את כל התדרים לעיתים עד 42HZ וזאת על מנת להגיע למקסימום עוצמה בתדרים השמיעים יותר. דרך אגב, איפה המכולת הזאת ? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות
|
© כל הזכויות שמורות |