2009 |
|||||
|
המאמר המלא |
פרסומים אחרונים במדור "מדע"
|
הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
||||
|
||||
מצאתי את מה שכהנמן עצמו מספר על זה (מסתבר שאת טברסקי הוספתי לחגיגה על לא עוול בכפו, השותף של כהנמן באותה הרפתקה היה עוזר שילד). כהנמן ושילד ניסו לשפר את שיטות ההדרכה של פרחי טיס בחיל האויר, וזה מה שכהנמן מספר: "I had the most satisfying Eureka experience of my career while attempting to teach flight instructors that praise is more effective than punishment for promoting skill-learning. When I had finished my enthusiastic speech, one of the most seasoned instructors in the audience raised his hand and made his own short speech, which began by conceding that positive reinforcement might be good for the birds, but went on to deny that it was optimal for flight cadets. He said, "On many occasions I have praised flight cadets for clean execution of some aerobatic maneuver, and in general when they try it again, they do worse. On the other hand, I have often screamed at cadets for bad execution, and in general they do better the next time. So please don't tell us that reinforcement works and punishment does not, because the opposite is the case." This was a joyous moment, in which I understood an important truth about the world: because we tend to reward others when they do well and punish them when they do badly, and because there is regression to the mean, it is part of the human condition that we are statistically punished for rewarding others and rewarded for punishing them. I immediately arranged a demonstration in which each participant tossed two coins at a target behind his back, without any feedback. We measured the distances from the target and could see that those who had done best the first time had mostly deteriorated on their second try, and vice versa. But I knew that this demonstration would not undo the effects of lifelong exposure to a perverse contingency." (מתוך: http://www.nobel.se/economics/laureates/2002/kahnema... - קצת ארוך אבל שווה כל רגע.)
|
|
||||
|
||||
בעקבות החדשות העצובות החלטתי לצרף תרגום לעברית באדיבותו של Copilot. התרגום לא רע לטעמי, מלבד לכמה בעיות שהדגשתי: חוויתי את הרגע המרגש ביותר בקריירה שלי כשניסיתי ללמד מדריכי טיסה ששבח יעיל יותר מעונשין לקידום למידת מיומנויות. כשסיימתי את נאומי המלא בהתלהבות, אחד המדריכים המנוסים ביותר בקהל הרים את ידו ונשא נאום קצר משלו, שהתחיל בהודאה שחיזוק חיובי עשוי להיות טוב לציפורים, אך המשיך להכחיש שזה האופטימלי לקדטים. הוא אמר, “במקרים רבים שיבחתי קדטים על ביצוע נקי של תרגיל אקרובטי, ובדרך כלל כשהם מנסים שוב, הם עושים פחות טוב. מאידך, לעיתים קרובות צעקתי על קדטים על ביצוע לקוי, ובדרך כלל הם עושים טוב יותר בפעם הבאה. אז בבקשה אל תגידו לנו שחיזוק עובד ועונשין לא, כי ההפך הוא המציאות.” זה היה רגע שמח, שבו הבנתי אמיתה חשובה על העולם: מכיוון שאנו נוטים לשכר אחרים כשהם עושים טוב ולענוש אותם כשהם עושים רע, ומכיוון שיש רגרסיה לממוצע, זהו חלק מהמצב האנושי שאנו מוענשים סטטיסטית על שכר אחרים ומשוכרים על ענישתם. מיד סידרתי הדגמה שבה כל משתתף זרק שתי מטבעות למטרה מאחורי גבו, ללא כל משוב. מדדנו את המרחקים מהמטרה וראינו שאלה שעשו את הטוב ביותר בפעם הראשונה בדרך כלל הדרדרו בניסיונם השני, ולהפך. אבל ידעתי שההדגמה הזו לא תבטל את השפעות של חשיפה על פני כל החיים לקשר מופקר. |
|
||||
|
||||
ג'סטין גטלין, שהוכתר לפני כמה שבועות כשיאן העולמי החדש בריצת 100 מטר, נאלץ לוותר על התואר כמה ימים לאחר מכן. התברר ש-9.766 השניות בהן עבר את המרחק עוגלו בטעות על ידי מארגני התחרות ל-9.76, במקום ל-9.77, שהוא השיא הקודם (של מייק פאוול). הימור: עוד בחיי יתחילו למדוד זמנים בריצת 100 מטר ברזולוציה של אלפיות השנייה. |
|
||||
|
||||
אז צדקתי בהימור? בגמר ה-100 מטר באולימפיאדה לפני כמה ימים, זוכה הזהב הקדים בחמש אלפיות השנייה את זוכה הכסף. בכתבה מצוינים הזמנים 9.784 ו-9.789, אבל על לוח התוצאות באיצטדיון, וגם במה שאני רואה בוויקיפדיה, מופיע לשניהם 9.79. |
|
||||
|
||||
בספרינט אופני מסלול מיכאל יעקבלב הישראלי הפסיד בשמינית הגמר על אלפית שניה. יש ספורט שנכנס באולימפיאדה הקודמת, ובזו הוא מדליה בפני עצמו, טיפוס ספרינט (15 מטר קיר אנכי עם זיזים). הזמנים של הטובים שם הם כרגע מתחת שש שניות1, וזה עוד ספורט חדש. אני חושב שזה לא מבשר לו טובות, הם צריכים לעשות משהו. להתחיל לבנות קירות גבוהים יותר זה קשה כלכלית, ורק ידחוק את הקץ. הרעיון הפשוט שעלה בדעתי הוא שהם יעלו וירדו כמה פעמים, אבל אולי יש כאן בעיות שאני לא מודע להן. בתחרויות הם לא יורדים בידיים וברגליים אלא באופן לא מעניין בעזרת חבל. אולי יש בעיה בירידה בידיים וברגלים; אם כן, אני מנחש שאת הירידה בחבל אפשר לעשות בצורה אחידה לכולם כך שהיא תנוטרל מהתחרות, אבל אולי זה קשה. 1 שווה לצפות לפחות בכמה מקצים, קשה להאמין שהגוף האנושי מסוגל לזה. |
|
||||
|
||||
בזכות התגובה שלך צפיתי עכשיו בזה. באמת מדהים. ואני שותף לחששות שלך בנוגע לצפיפות התוצאות על ציר המספרים. לפני שהמטפסים זינקו, הושמעו שלושה צפצופים שהיוו מעין ספירה לאחור. לא זכור לי אף ענף ספורט אחר עם ספירה לאחור כזו. אני הצעתי את הרעיון הזה פעם אצלנו באייל, אבל שכ"ג, אחרי תמיכה ראשונית, התחיל עם הברבורים שלו על "המצב הטבעי" ואבולוציה שמבולוציה. So sad. _________ (זה הכל מאהבה, שכ"ג יקר, כן?) |
|
||||
|
||||
________ כמובן |
|
||||
|
||||
למה צריך קיר גבוה יותר? פשוט שיעשו מה שעושים בהרבה מאד מקצועות אחרים.. שיעשו כמה סבבים ואז יעשו סכום (או מינימום?) של הזמנים. |
|
||||
|
||||
סבבים וסכימת זמנים מוציא הרבה מהכיף של התחרות, בהשוואה לתחרות שבה שניים מתחילים יחד, מתחרים זה מול זה בזמן אמת, ומי שמגיע ראשון (או מי שעושה יותר) מנצח. |
|
||||
|
||||
אגב, התחרויות השנייה בטיפוס לצד ספרינט - בולדר והובלה - פעם שנייה במשחקים האולימפייים - היא בעיני הספורט האולימפי הכי יפה שיש. יכולות גופניות לא אנושיות, בכל מיני פרמטרים, חשופות במלוא תפארתן למצלמה, פיתרון חידות ביומכניות בזמן אמת, כשכל מתחרה פותר אותן אחרת, ובהכרח כך בגלל גוף שונה, שילוב כוח הרוח עם כוח החוח, ודרמות על הקשקש (כאילו cliffhangers, הא). היום ב-11 גמר הנשים. |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |